״יש רק דבר אחד שהוא חד פעמי,

וזה האדם עצמו, הפרט.
אתה יכול לשער בנפשך איזו עצבות,

איזו בדידות ואימה מקיפים את הדבר החד פעמי הזה…

וכדי שיוכל האדם לשבור את מעגל חד-פעמיותו,

את ערירותו המנוולת,

הוא מחפש לו דרכים,

הוא מחבר מוסיקה,

הוא מצייר, הוא מקים בניינים..

והוא עושה עוד דבר אחד: הוא מעביר חפצים

ממנו אל יורשיו, מאם לבתה, מאב לבנו…

כן, בקבוקים, למשל.. למה לא?

רהיטים, עטים ואולרים, למה לא?

אסור שהחפצים הללו יהיו גם כן חד פעמיים,

מפני שאז אבדנו.. לחיות בעולם שכולו

חד פעמיות?

הרי זו התאבדות, טירוף!...״