ומה היה כאן

בין שנות השלושים לשנות השבעים קמו בישראל כ - 24 מפעלים לייצור קרמיקה: לפיד, נעמן, חרסה, קדר, פלקרמיק ועוד. המפעלים תרמו לבניית התעשייה המקומית וניסו לשקף את הזהות הלאומית המתגבשת. האתוס הציוני בראשית קום המדינה נשען על שלילת הגלות וניסוח היהודי החדש. התעשייה הישראלית תרמה לביסוס האתוס באמצעות ״כור היתוך״ שהציב תנאי השתייכות נוקשים וביקש מכלל העולים להשיל מעצמם סממני זהות,מסורות ושפה. המודל לא היה רלוונטי לכלל החברה הישראלית מתוקף כך שלא כולם רצו או יכלו באמת להזדהות עם פני היהודי החדש.

ועדיין במובנים מסוימים ״כור ההיתוך״ היה נר לרגליו של מפעל לפיד לקרמיקה. אל המפעל הגיעו עולים רבים ואלה הביאו תרבות מהבית הקודם, מהגולה. על אף הרצון לבסס סגנון מקומי חדש, הציירות במחלקת האמנות של לפיד היו בין היתר עולות חדשות. הן השפיעו רבות על הקו העיצובי והאמנותי של לפיד והן חתמו את שמן בתחתית הכלי לצד הלוגו. כך שניתן לראות את הסיפור והכלים השימושים של לפיד ככאלה המשקפים את הסיפור האמיתי של המדינה - הרצון לבנות ולייצר משהו חדש, מודרני אך מתוקף כמות העולים השונים שהרכיבו את החברה החדשה תמיד נשען וסוחב משהו מהתרבות הקודמת, מהבית שהיה, ממי שהן היו.

בשנות השמונים המפעל הפעיל מכונה שציירה על הכלים בקווים פשוטים ועבודות היד של הציירות נעלמו . ניתן לראות שינוי בסגנון העיצובי בין הכלים המוקדמים לבין הפיירקס שברשותי מתוך סדרת דותן שיוצר בשנות השמונים שנים אחדות לפני סגירת המפעל.

בעקבות תהליכי גלובליזציה וייבוא כל תעשיית הקרמיקה שהייתה כאן בארץ נעלמה. בדומה לתרבות הסרוויסים ההולכת ומשתנה ניתן לראות את תהליך ההתפרקות של מפעלי הקרמיקה שהיו כאן כמשקף סיפור דומה של זהות ומסורת שהייתה כאן והניסיון להזדהות דרך כלים. הסרוויס מחבר בין בני משפחה לזהות, דרך הסרוויס המשפחה מזדהה כמשפחה עם מסורת ואופני שימוש משלהם. הכלים שיוצרו כאן שיקפו את התרבות, החומריות והתעשייה המקומית וכיום נחשבים פרטי וינט׳ג יקרי ערך, שלא משנה כמה לפיד או חרסה נקנה בשוק הפשפשים ,הם משקפים תקופה שהייתה ולא תחזור.

הפיירקס שלי הינו כלי שימושי ויפה כמו סבא וסבתא: סבא עזרי הפלמ״חניק הנצחי וסבתא אורה המנהלת והמורה באליאנס. זוג צנוע, יפה, פרקטי והכי ישראלי שיש.

מקורות:

קלייטמן, קובי, לפיד קרמיקה: כלים בכור היתוך, ישראל: הוצאה עצמית, 2020

כהן-הטב, ״בניית הזהות הלאומית בירושלים המערבית בעשור הראשון למדינת ישראל.״ עמ׳ 192