top of page
MemoriesArchive.
קניתם צלחת בשוק הפשפשים וגילתם עליה פרט מפתיע? סבתא הורישה לכם סט של לפיד ואין לכם מקום לאחסן? הגישו לכם טורטליני על צלחת שרגישה אותכם?
עמית:
״אומה, סבתא שלי ההולנדית, התחתנה עם אופה, סבא שלי ואחרי שהם עשו עליה לארץ כל פעם בכדי לשמח את סבתא, סבא היה קונה לה משהו מהסרוויס הזה: היה קונה לה ספל, מגש. היום יש לה סט קומפלט. סבתא שמרה לי את כל הכלים שיהיה לי כשאעבור דירה. הטקסיות של כל פעם לקנות משהו מהסט ודרך זה להראות אהבה בצורה עקבית הפך למסורת משפחתית. הסט יקר ערך עבור המשפחה ומאוד מזכיר את סבא שלי ז״ל.
אברם:
״סרוויס שההורים הביאו כשהם עלו מבולגריה לארץ. סרוויס בן 80 שנה. הכלים התחלקו ביני לבין אח שלי מוני.״ כלי מתוך סרוויס ״מריה-תרזיה״ של אדלשטיין באווריה. המפעל הוקם במאה ה- 18. שם הסדרה הינו על שם קיסרית המריה תרזיה האוסטרית והיא אחת מהעיצובים הקלאסיים של אדלשטיין.
שקד:
"אני רק אטעם קצת", "תביא לי ביס קטן" "אמזוג לי קצת תה לא הרבה". אצלנו במשפחה, לא לוקחים צלחת, אלא צלוחית. "רק בשביל לטעום רגע כי אני לא רעבה״. אז ככל שהכלים קטנים יותר, הם יותר בשימוש.צלוחיות, מזלגונים, כפיות וכוסיות. לפני 3 שנים ביקרתי את אחי הגדול, שעבר למונטריאול לפני כמה שנים. חיפשנו מתנה לאחותנו הגדולה בחנות יד 2, ענקית כזו, כמו שיש רק בחוץ לארץ. מצאנו ערימה של צלוחיות. כחובבת פרחים, ידעתי ישר מה יחזור איתי לארץ.2 נשארו אצל אחי, 2 קיבלה אחותי ו2 אצלי.
צלוחיות הקוצים, שהגיעו בכלל מאנגליה למונטריאול ועכשיו הם בישראל, מזכירות לי את אחי הגדול. אז כעת רק נשאר שהוא יבוא לבקר, כדי שאוכל להכין עוד עוגה ונאכל ביחד כל אחד בצלוחית שלו.
סופי:
סט צלחות של חברת Maruichi. הסימון של ״יפן הכבושה״ היה נפוץ בתקופה שבין 1945 - 1952 לאחר שבעלות הברית כבשו את יפן לאחר כניעתה במלחמת העולם השניה. בתקופה זו יפן הייתה צריכה לשקם את הכלכלה שלה שלאחר המלחמה וחלק מהסכם שאפשר להם לייצא סחורה היה חובת סימן. סיפור מרתק כיצד כלי מנכיח יחסי כוחות, שליטה והנכחה של רגע בהיסטוריה ע״י הטבעתו על כלי.
bottom of page