רסיסים מפוזרים

טקסט שכתבתי בדקה.

ככה זה שהזכרון חי בתוכנו, הוא רק מחפש סדק להכנס אליו ולשטוף אותנו בחמימות וגעגוע לרגעים שהיו ואינם.

קורנינג היא חברה שבשנות השמונים התהדרה בעמידות ובחוזק של הכלים שלה בזכות הפטפנט שהמציאה. ההורים שלי קיבלו לחתונה סט צלחות של קורנינג.הם אמרו לנו בארוחת שישי אחת, עוד שגרנו בגליל, שזה סט שלא נשבר. כמו שאמרתי, קורנינג ידועים בצלחות חזקות במיוחד.

אח שלי לקח צלחת מהמדף, הניף אותה והטיח לרצפה. הצלחת התנפצה והרסיסים עוד מפוזרים שמה. ושמה בבית בגליל, שכבר לא שלנו, יש רסיסים מפוזרים של משפחה צעירה, של ארוחת שישי, של צחוק מתגלגל, של תופעה תרבותית של סט קורנינג לחתונה שדווקא כן נשברת. ומזל שהצלחת נשברה אחרת לא היה לי מה לכתוב על צלחות קורנינג בנאליות למדי. ללא הזכרון הזה בכלל לא הייתי מבחינה בהן בין שלל הכלים. אך זכרונות מקנים לכלים מעמד חדש, מעמד שמבליט אותם בין ששאר הצלחות שעליהן מעולם לא חשבתי או זכרתי.