להיות בלשית

=

באפריל שעבר ביקרנו את יוני וגפן בברלין ונורא רצינו לקנות צלחות יפות בשוק הפשפשים.

משהו לא הסתדר והצלחות שענר דמיין עם הפס המוזהב לא נרכשו. בהליכה שלנו בקרויצברג יוני מצא שתי צלחות וספלים תואמים בגווני כחול לבן וזהב. הסצנה שצוירה על הצלחות לא נראתה אירופאית במיוחד לעומת צלחות אחרות שהכרתי והיה בה משהו לא מכאן (או לא משם תלוי מאיפה אני מספרת את הסיפור): הפגודה והעצים והדמויות בעלי כובעים מסורתיים. עטפנו את הצלחות בחולצות והבאנו אותם לארץ. הצלחות קטנות מידי לאכול עליהן פרוסת לחם או פרוסת עוגה מה שהופך אותם לכלים שמודחים לצד המדף. ניסתי להבין מה הקשר בין רחובות ברלין לצלחת עם ציורים סינים כחולים לבנים? הפכתי את הכלי. הכלים האלה נוצרו על ידי Booths Real Old Willow.מפעל ליצור קרמיקות באנגליה מהמאה ה- 18 ששאב השראה רבה מהאקזוטיות של המזרח ומהדמויות הסיניות. לכלים האלה קוראים על שם הערבה (Willow) שמקורה באגדות סיניות ויפנות.במאה ה-18 היה עניין רב באמנות אסייתית באירופה. בעיקר פורצלן ובעיקר פורצלן כחול היה פופולרי ביותר. בסוף המאה ה-19 החל המותג הבריטי Booths לייצר סדרה חדשה של פורצלן בדוגמת ווילו הידועה. הסדרה הופקה עד 1999 ויש לה הרבה וריאציות וההבדלים בין הצלחות כמעט ולא מורגש, אבל יכולים לספר על התקופה בה נוצר הסדרה.